יום רביעי, 28 בספטמבר 2016

קוראים לחודש הזה אלול


קוראים לו אלול

קוראים לו אלול
ואני קוראת לו לולא...(אלול בהיפוך..)
ההיפוך מאפשר לי לעשות חשבון נפש
להסתכל אחורה על השנה שחלפה...
להודות על מה שהיה.. לבכות את הכאב
ולתכנן קדימה את השנה החדשה...

לולא...

לולא אזרתי עוז ויצאתי ממצרים (אזור הנוחות שלי)
לא הייתי בדרך להגשמת החלום שלי...הבייבלתרפיה..





לולא סיימו תאומי הקטנים תיכון
הייתי עדיין אמא הדואגת לבגרותם ...








לולא יצאתי למסע של JWRP
לא הייתי יודעת ערבות נשית יהודית מהי...







לולא למדתי תואר שני ביהדות
היה נשאר התלמוד המופלא, כחידה בעיני...

לולא ליוויתי כל כך הרבה נשים בדרך לאמהות המיוחלת
לא הייתי יודעת שחלומות מתגשמים...








לולא פגשתי את מעמקי הפחד שלי
לא הייתי יודעת את עוצמתי האמיתית...

לולא פגשתי אהבה
לא הייתי יודעת משפחה וחברות מהי...








תודה לך שנת תשע"ו 
על כל השיעורים שהבאת אל חיי
ברוכה הבאה תשע"ז
עם כל השיעורים שעתידה את להביא אל חיי

תכלה שנה וברכותיה
תחל שנה ומתנותיה...

היי מבורכת שנת תשע"ז
והביאי איתך את שנת העוז...
יעל

יום רביעי, 7 באוקטובר 2015



פרשת בראשית – לחזור אל הכוונה הראשונית 


עוד לא התאוששנו ממגילת קהלת שהסביר לנו ש"הכל הבל הבלים"
וש"אין חדש תחת השמש",  בעניין הזה נראה לי שהוא צודק, כי אפילו
המילה המצאה, יש בתוכה את המילה מצא או מצאה כלומר הדבר היה
שם קודם, רק שמי שהמציא הוא למעשה זה שמצא ראשון...

והנה מגיעה לה פרשת בראשית, שיש בה כל טוב הארץ, בריאת העולם,
סיפור גן העדן, גירוש ורצח ראשון של אח את אחיו, הרבה בני אדם
מתווספים לעולם והחלטה של אלוהים למחות את האדם מעל פני האדמה
ונוח אחד שמפציע בסוף הפרשה.

ואני קוראת את  הכתוב בכלים של N.L.P שהם כלים של חקר השפה
ותקשורת אישית ובינאישית, ומוסיפה לשאול : איך כתוב הסיפור?

אלוהים בורא עולם, בסוף הבריאה ביום השישי נברא האדם, לא לפני
שאלוהים מודיע על כוונתו לברוא את האדם : (בראשית פרק א', כו')
כו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; 

רק על האדם כתוב כי אלוהים אמר: נעשה, כל שאר הבריאה היא
בעיקר באמצעות המילה "ויאמר", אלוהים אומר והדבר נברא...
אפשר להבין מהמילה נעשה כי רק ביחס לאדם הייתה כוונת מכוון
והכוונה היא שהאדם יהיה בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ;

אבל האדם, מרגע בריאתו, אוכל ממה שנאסר עליו לאכול, מקנא ורוצח
מעלים ומיתמם, מכחיש ובורח... אין כל אזכור בפרשה שהאדם בונה,
מפתח, זורע, מקדם משהו בעולם שנברא עבורו, חוץ מהציווי "פרו ורבו"...
(מובן לא???)

ואז, לאחר שהופיעו שתי גרסאות על בריאת האדם (זאת שבפרק 
א' פסוק כו'-ל' וזאת שבפרק ב' פסוקים טו'-כה') 
מופיעה בפרשה גרסה שלישית :

א זֶה סֵפֶר, תּוֹלְדֹת אָדָם:  בְּיוֹם, בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם,
בִּדְמוּת אֱלֹהִים, עָשָׂה אֹתוֹ ב זָכָר וּנְקֵבָה, בְּרָאָם;
וַיְבָרֶךְ אֹתָם, וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמָם אָדָם, בְּיוֹם, הִבָּרְאָם
 ג וַיְחִי אָדָם, שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ,
כְּצַלְמוֹ; וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ, שֵׁת

בגרסה הזאת, האדם הוא בדמות אלוהים, וכבר לא כצלמו,
והאדם יולד את בנו כצלמו וכדמותו... וזה כבר סֵפֶר תולדות האדם...

אני מתחברת בכל פעם מחדש לעוצמתו של הסיפור התנ"כי.... 
מתבוננת בסֵפֶר חיי ומקבלת רשות להתבונן בספריהם של אנשים אחרים 
ורואה, כל פעם מחדש,

שהבריאה נתונה, הכוונה נמצאת שם בתוך הבריאה, 
בתוך העולם שסובב אותי....
ויחד עם זאת בסֵפֶר שלי, אני לעיתים מאבדת את הצלם, 
את היכולת להתגבר על מנגנוני אגו 
ואז אני מאד דומה אולי לאימא שלי אולי לאבא שלי, 
דווקא באותם מקומות שביקשתי לא להידמות להם 
(המילה להידמות מתחברת לי עם דימיון)....



ואותי פרשת בראשית מזמינה לחזור אל ראשיתם של הדברים,
לפני האכילה האסורה, הרצח, ההכחשה... 
אל המקום בו נמצא צלם אלוהים שאיתו באנו אל העולם,
אל אותו גרעין מהותי בקיום שלנו....
שיהיה הסֵפֶר של חיינו שיכלול את אותם התמונות (הצילומים) 
שהם הם – אנחנו...

סוף שבוע מבורך
יעל





יום ראשון, 9 באוגוסט 2015

להדליק אור או להישאר בחושך...


נטע (גולן) אמרה לי שאני פרוזקטור...יש גישה כזאת שמסווגת איכויות של אנשים...
לא הבנתי למה נטע מתכוונת... אבל זה הרגיש לי מאד מדויק עבורי...
חשבתי על זה הרבה ופתאום הייתה לי הארה:
בעצם תמיד הייתי פרוזקטור, כלומר זרקור...כלומר זורקת אור....
הרבה שנים סבלתי מהאיכות הזאת....
מי רוצה בסביבה שלו אחת שזורקת אור על דברים, שלעיתים, חשוב שישארו בחושך???
אור זה משהו שאנשים צריכים לבחור להדליק לבד...
אם מישהו אחר מדליק להם את האור אז הם סובלים מסינוור
ואחר כך הם נאלצים להתמודד עם משהו שלא בטוח שמתאים להם לראות עכשיו...
כי כשנדלק האור זה מחייב אותנו לבחור אם להתמודד עם הנושא או לא...
אני חושבת שכדאי לבחור מתי אני רוצה להדליק אור, למה?
כי אם אני בוחרת מתי להדליק את האור אז כל המערכת שלי מתארגנת על הדבר הזה,
ממש כמו שהאישונים והעיניים מתארגנים להדלקת האור על מנת למנוע סינוור...
בסיפור בריאת העולם מסופר על כך שהדבר הראשון שאלוהים בורא זה האור:

ג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. 

ד וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ.

מה יש בו באור שמגיע לו להיות הנברא הראשון?
היום אחרי הרבה שנים בהם ליוויתי מאות אנשים בצמתים מרכזיים בחייהם,
אני יודעת להגיד שכל שינוי, אפילו המזערי ביותר, מתחיל קודם כל

בהדלקת אור...

להדליק אור, זה לעצור, לחשוב רגע, להביא מודעות...
להיות מודע לבעיה, לקושי, לתוצאות, בלי זה לא ניתן באמת לפתור את הקושי,
לחולל שינוי...
והנה שנים אחרי שהאיכות הזאת שלי, להיות פרוזקטור, גרמה לי ללא מעט קשיים
היא הפכה למקור השפע שלי...
איך עשיתי את זה?
פשוט חיברתי לאיכות הזאת וסת/דימר...
אני מדליקה אור בעוצמה שיש עליה שליטה, שמאפשרת גם לי
וגם למי שמבקש ממני לסייע לו, להדליק אור לראות כפי יכולתו...
וכל הזמן אני זוכרת שאין יציאה ממרתף עמוק לאור שמש מלא...
לאט לאט

לאפשר לעיניים להתרגל לכמות האור....

ממש כמו בטבע זריחה הדרגתית...

וגם היום אני לא תמיד מבקשת רשות להדליק אור...
אבל לפחות אני מודעת, כלומר מאירה את המקום הזה בתוכי...

ולך נטע (גולן), אלף תודות, שהארת לי את הדרך...
ולתנ"ך, שתמיד אני מוצאת בו, את הפנס שלי בדרך אל האמת...

יום ראשון, 31 במאי 2015

סיפור השבוע - כבוד


כבוד

מילה אחת שמעסיקה אותי מאז יום חמישי בערב בעת ששמעתי
את קריאות הבוז שנשלחו לשרת התרבות במופע של שלום חנוך...
כבוד... זה כבד לתת כבוד למישהו שאתה חולק עליו באופן מהותי..
ויחד עם זאת זה יכול להיות קל
מתי?
כשאני מחליטה לכבד אדם באשר הוא אדם...
ואולי אני טועה?
אני הולכת לתנ"ך... אני תמיד מוצאת שם את התשובות שלי...
ואכן מצאתי...
בפעם הראשונה שמופיעה בתנ"ך המילה "כבוד"
ספר שמות פרק טז : ו וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-כָּל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: עֶרֶב--וִידַעְתֶּם,

כִּי יְהוָה הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. ז וּבֹקֶר, וּרְאִיתֶם אֶת-כְּבוֹד יְהוָה,
בְּשָׁמְעוֹ אֶת-תְּלֻנֹּתֵיכֶם, עַל-יְהוָה;
מדהים לא?...

בני ישראל מתלוננים למשה ואהרון על שהוציאו אותם ממצרים,
למות ברעב במדבר, שהרי הם מעדיפים כבר למות בתוך סיר הבשר של מצרים...
ומשה עונה להם בערב (בסופו של יום) אתם ואני יודעים כי ה' הוציא אתכם ממצרים...
ובבוקר תראו את כבוד ה' כי הוא זה ששומע את התלונות שלכם....
ואיך הם יוכלו לראות את כבוד ה'?
חכו 3 פסוקים והנה מופיע התיאור:

"י וַיְהִי, כְּדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וַיִּפְנוּ, אֶל-הַמִּדְבָּר; 
וְהִנֵּה כְּבוֹד יְהוָה, נִרְאָה בֶּעָנָן."
בני ישראל יכולים לראות את אלוהים בענן...
או כמו שכותבת המשוררת המופלאה ויסלבה שימבורסקה בשירה "עננים" :
בתיאור של עננים, יהיה עלי למהר מאד -
שבריר שניה
וכבר הם מתחילים להשתנות...
מעל חייך שנשלמו
וחיי שטרם נשלמו,
הם צועדים בסך ובהדר, כדרכם מאז.
לא חייבים איתנו למות.
לא חייבים להראות על מנת לשוט.

כך שימבורסקה... ואני לוקחת ממנה ומהתנ"ך את מוטיב הראיה..
רואה אני את האישה הזאת, ששונה באופן מהותי ממני,
רואה אני את צלם אלוהים שבתוכה, לא מתעלמת מהפערים ביננו,
שומעת בתוכי את כל התלונות שיש לי כלפי התנהלותה...
ובוחרת שלא לקרוא בוז...
כי כמו שאומרת שימבורסקה " שבריר שניה וכבר הם מתחילים להשתנות..."
תודה למורה הנבוכים שלי - התנ"ך...










יום שני, 9 במרץ 2015

פרשת השבוע - פרשת פקודי או שבוע של בחירות...


כאשר אני קוראת את הפסוק הראשון של פרשת פקודי, קשה לי שלא להיזכר בשירותי הצבאי ארוך השנים... 

כא אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל-פִּי מֹשֶׁה

השימוש במילה פקודי מחזיר אותי אל אותה טרנספורמציה שעובר כל אדם עם גיוסו לצה"ל. ביום הגיוס הופך האדם, בעל כורחו, לרכוש צה"ל, העולם שהכיר עד עתה הופך למהות שיש עימה פקודות האמורות ליצור מציאות שיש בה הרבה יותר סדר והרבה פחות פלורליזם. גם בניית המשכן ועצם איסוף השקלים הופך את האדם ממהות אישית קיימת למטבע עובר לבניית המשכן. בניית המשכן תכליתה לזמן את אלוהים לשכון בתוכנו, ולהסדיר את קצב ההתקדמות של בני ישראל במדבר, כפי שכתוב בסוף הפרשה : 
לד וַיְכַס הֶעָנָן, אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד; וּכְבוֹד יְהוָה, מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן לה וְלֹא-יָכֹל מֹשֶׁה, לָבוֹא אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד--כִּי-שָׁכַן עָלָיו, הֶעָנָן; וּכְבוֹד יְהוָה, מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן לו וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן, יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּכֹל, מַסְעֵיהֶם לז וְאִם-לֹא יֵעָלֶה, הֶעָנָן--וְלֹא יִסְעוּ, עַד-יוֹם הֵעָלֹתוֹ לח כִּי עֲנַן יְהוָה עַל-הַמִּשְׁכָּן, יוֹמָם, וְאֵשׁ, תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ--לְעֵינֵי כָל-בֵּית-יִשְׂרָאֵל, בְּכָל-מַסְעֵיהֶם

מכאן שבניית המשכן, כמו גם התרומה, כמו גם בעלי התפקידים יש עימם מהות הנוטלת , לכאורה, את הצביון האישי של האדם, על מנת להתחבר אל צביון קהילתי, עדתי, שיש בו מכנה משותף מחבר והוא מכתיב את קצב ההתפתחות ואת רוח הדברים שבבסיס הקיום שלנו. עיון מעמיק במילים : 
אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל-פִּי מֹשֶׁה:
מלמד כי על מנת להפוך פרטים בודדים המהווים מספר נתון למהות שיש עימה תכלית, מעבר לתכלית האישית, עניין זה מחייב מפקד. כלומר על האדם להתפקד, דהיינו להיות נוכח, שאם לא כן הוא יהיה נפקד, ההתפקדות הזאת היא העדות לכך שהאדם בוחר להשתייך לעדה, לקהילה שיש לה מכנה משותף ומטרה משותפת, ומרגע התפקדותו הוא לוקח על עצמו את הפקודות, בלשון הצבאית, או החוקים על מנת לאפשר לעצמו להיות חלק מהעדה. ממש כמו שאני אישית חוויתי בשירותי הצבאי, רוב שירותי הצבאי שנמשך 23 שנים חוויתי את השירות כסוג של שליחות, סליחה על המליצה, שליחות לעם ישראל ולמדינת ישראל. וכמו בצבא יש חלוקה לתפקידים, חלוקת התפקידים נועדה לאפשר למנהיגות לבצע את הפרוייקט העצום הזה של בניית המשכן...
עֲבֹדַת, הַלְוִיִּם, בְּיַד אִיתָמָר, בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן כב וּבְצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה, עָשָׂה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה כג וְאִתּוֹ, אָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן--חָרָשׁ וְחֹשֵׁב; וְרֹקֵם, בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן, וּבְתוֹלַעַת הַשָּׁנִי, וּבַשֵּׁשׁ
ועל כל המלאכה פוקד משה ויחד עם זאת ישנם בעלי תפקידים, שברור, לכל אחד מהם, לאיזה גזרה הם שייכים, החלוקה לתפקידים היא ראשיתו של הסדר. והנה אנחנו רגע לפני בחירות, כמהים למשה שיעשה כאן קצת סדר, כמהים לשינוי שיש עימו המשכיות של בניית העדה הישראלית, היה מי שאמר - נלחמים על המדינה...ואני מציעה ביום הבחירות, שהוא יום פקודה שכל אחד מאיתנו ימלא את התפקיד שלו כאזרח ויצביע ורק למען הסיכוי שבית הנבחרים שלנו ישקף בצורה אמיתית את הבחירה של כל אחד ואחת מאיתנו ואת הבחירה שלנו כעם וכעדה...

יום שני, 22 בספטמבר 2014

ברכה לראש השנה


בכל שנה, לפני ראש השנה אני חושבת לעצמי
מה הייתי רוצה לברך את  יקירי ואת עצמי ?

בכל שנה אני יודעת שהנוסח של הברכה יגיע אלי
אם אפתח את עיני לראות, אם אטה את אוזני לשמוע...

והנה מתקרבת לה השנה החדשה
וכמו במטה קסם, מגיעה אלי הברכה המיועדת...

לאחרונה קניתי את הספר של מיכה גודמן
"הנאום האחרון של משה"
ושם בעמוד 59 מצאתי את הברכה :

 אַחַת, דִּבֶּר אֱלֹהִים--שְׁתַּיִם-זוּ שָׁמָעְתִּי:
                                                       (תהילים סב' יב')

מיכה גודמן כותב כי הדיבור של אלוהים הוא אחד,
אך הוא נשמע בקולות מרובים.
ולי זה הזכיר את הדינמיקה שבין האינטואיציה
שהיא אחודה  (אם אדם מתלבט אם תמונה היא יפה או לא........
היא לא...)
לבין המודע-השכל שהוא מלא בקולות...
ועם זאת התחברתי גם אל הקולות הרבים
והמגוונים שנמצאים סביבי
שבכל אחד מהם נמצאת ידיעה פנימית
ייחודית לאותו אדם
ואל היכולת לשמוע את האלוהים באותו קול
וזה מיד מחבר אותי לשיר של רחל חלפי - מילים עילגות
שבו מזמינה אותנו המשוררת להקשיב למילים:

תקשיבו להן.  הן מכות על החזה שלהן
באגרופים
מכות על החזה הזה
להשמיע את החומר שבפנים
הנחבא
מת לומר את דברו.     (מתוך הספר "שוליים" - רחל חלפי)

ואני מאחלת, מעומק ליבי, שבשנה הבאה עלינו לטובה
אדע להקשיב לקולות הנשמעים סביבי  וגם לקולות
הנשמעים בתוכי, להקשיב היטב...
ולזהות את האחד....
שנה מלאת קשב לכולנו....

יום חמישי, 21 באוגוסט 2014

דרושים מנחי סדנאות לגמילה מביקורת - והפעם על המילה למה...



בפוסט הקודם  הצגתי בפניכם
שהמילים המאפיינות את השפה של האדם הביקורתי
הם :  לא  ולמה...

הבטחתי לכתוב על המילה למה
אבל בינתיים התרגשה עלינו מלחמה הקרויה מבצע
אני הייתי במילואים...
רק השבוע אחרי פגישה עם יונית צוק הבלוגריסטית
http://www.blogeristit.com/
חזרה לי היצירתיות....

המילה למה מופיעה לראשונה בתנ"ך בספר בראשית פרק ד' פסוק ו'
אלוהים פונה אל קין, לאחר שרצח את הבל :

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל קָיִן לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ."

אלוהים סקרן לדעת למה קין נפלה רוחו, אנחנו לא באמת יודעים
אם אלוהים יודע את התשובה אם לוא (זה לא כתוב),
אבל אלוהים מגלה התעניינות במצב רוחו של קין...
מכאן שהופעתה לראשונה של המילה למה היא בהקשר סקרני,
בהקשר סקרני לגבי רגשות ומצב רוח

אלא שהפעם השנייה שהמילה למה מופיעה היא כבר מצוטטת
מפיו של פרעה שפונה אל אברם, לאחר שהוא מגלה ששרה אינה אחותו
של אברם, בראשית פרק יב' פסוק יח' :

"וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְאַבְרָם וַיֹּאמֶר מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי לָמָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי כִּי אִשְׁתְּךָ הִוא."

כאן,  פרעה כבר בא בטענות, מבקש לעשות תחקיר עם אברם
המילה למה מופיעה בהקשר של ביקורת והביקורת נאמרת ע"י מלך...

אז מה אני מבינה מזה?

היצירה האלוהית של המילה  למה  היא על מנת שנשתמש בה כדי
לגלות סקרנות, בתחילה על רגשות, ואחר כך על היבטים נוספים של הקיום האנושי

השימוש האנושי במילה למה  מגיע מפרעה, שעליו כבר נאמר,
שהוא מסמל מקום שיש בו מיצר (מצרים) וההזמנה היא להשתחרר ממנו
זאת ועוד ביקורת, גם עצמית, תמיד מגיעה ממקום שהוא, לכאורה,
רם ונישא, איזשהו אדם או חלק בתוכינו שכאילו יודע יותר טוב מאיתנו..

אז מה עושים?

משתמשים במילה למה על מנת לגלות סקרנות... (למה לזברה צוואר ארוך?)
מחליפים את המילה למה במילה איך בשאלות שההקשר שלהן הוא ביקורת
(איך אני יכולה לעזור  לך לזכור לכבות את האור?)
זה הרי הופך את התקשורת שלנו עם עצמינו ועם הסובבים אותנו אחרת לגמרי...

 והרי לכם עוד טיפ לחדר הכושר של הנפש....