שלום וברוכים הבאים לבלוג שלי

אחד הסיפורים האהובים עלי ביותר הוא הסיפור על יוסף ודיון, שני מרפאים נודעים מימי התנ"ך. שניהם היו עתירי השגים והצלחות, אך פעלו בדרכים שונות יוסף היה המרפא הצעיר, ריפא באמצעות האזנה שקטה דיון, המרפא הקשיש, היה שופט , מוכיח, מתקן ומרפא. יום אחד לקה יוסף בנפשו והלך לחפש מרפא אצל דיון בפונדק דרכים בנווה מדבר הוא פוגש נוסע אחר וזה מבטיח לו שייקח אותו אל דיון במהלך מסעם המשותף גילה הנוסע ליוסף כי הוא דיון, האיש שיוסף מחפש והוא עצמו היה בדרך אל מרפא מצויין ונפלא ששמו: יוסף...(מתוך הספר "מתנת התרפיה" של ארווין יאלום) אני אוהבת את הסיפור הזה כי אני אוהבת סיפורים כי הסיפור הזה ממחיש בצורה מקסימה את הדינמיקה שבין מטפל למטופל, בין מורה לתלמיד לעיתים אנחנו מטפלים ולעיתים מטופלים לעיתים אנחנו מורים ובו בעת גם תלמידים ומה שיפה בסיפור זה שיש מצבים בהם אני מוצאת את עצמי מטפלת בקשיים שאני עצמי מתמודדת איתם והמטופל משקף לי עוד זווית להתבוננות  לפעמים אני מלמדת נושא שהזווית המוצגת ע"י התלמידים היא חדשה, מרעננת ומעשירה אז מה רציתי להגיד ? תודה לכם מטופלי ותלמידי שאנחנו מלווים זה את זה  במסע המופלא והמורכב הזה שנקרא החיים