בכל שנה, לפני ראש השנה אני חושבת לעצמי
מה הייתי רוצה לברך את יקירי ואת עצמי ?
בכל שנה אני יודעת שהנוסח של הברכה יגיע אלי
אם אפתח את עיני לראות, אם אטה את אוזני לשמוע...
והנה מתקרבת לה השנה החדשה
וכמו במטה קסם, מגיעה אלי הברכה המיועדת...
לאחרונה קניתי את הספר של מיכה גודמן
"הנאום האחרון של משה"
ושם בעמוד 59 מצאתי את הברכה :
אַחַת, דִּבֶּר אֱלֹהִים--שְׁתַּיִם-זוּ שָׁמָעְתִּי:
(תהילים סב' יב')
מיכה גודמן כותב כי הדיבור של אלוהים הוא אחד,אך הוא נשמע בקולות מרובים.
ולי זה הזכיר את הדינמיקה שבין האינטואיציה
שהיא אחודה (אם אדם מתלבט אם תמונה היא יפה או לא........
היא לא...)
לבין המודע-השכל שהוא מלא בקולות...
ועם זאת התחברתי גם אל הקולות הרבים
והמגוונים שנמצאים סביבי
שבכל אחד מהם נמצאת ידיעה פנימית
ייחודית לאותו אדם
ואל היכולת לשמוע את האלוהים באותו קול
וזה מיד מחבר אותי לשיר של רחל חלפי - מילים עילגות
שבו מזמינה אותנו המשוררת להקשיב למילים:
תקשיבו להן. הן מכות על החזה שלהן
באגרופים
מכות על החזה הזה
להשמיע את החומר שבפנים
הנחבא
מת לומר את דברו. (מתוך הספר "שוליים" - רחל חלפי)
ואני מאחלת, מעומק ליבי, שבשנה הבאה עלינו לטובה
אדע להקשיב לקולות הנשמעים סביבי וגם לקולות
הנשמעים בתוכי, להקשיב היטב...
ולזהות את האחד....
שנה מלאת קשב לכולנו....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה